מחזה קצר – המתוודה בשאלה

מוטו:

מילותי כבדות על לשוני

והן נוזלות מפה רפוי,

גופי שמוט, חלל ריק-

ספינה טרופה. אישה ערומה.

פרולוג

[כנסייה גבוהה בלב עיר חמה]

גבר                       סליחה

נזיר                      כן

גבר                      איפה המקום הזה שמתוודים בו?

נזיר                      סליחה?

גבר                      אתה יודע, החדר הקטן עם הכומר בצד השני

נזיר                      אתה נוצרי?

גבר                      לא, אבל מה, זה אומר שאסור לי?

נזיר                      [חשדן] מותר, אתה יודע, די מותר

גבר                      אז, כן, אני מוכן, בבקשה

[הנזיר מוליך את הגבר באיטיות אל תא ההתוודאות]

נזיר                      אתה יכול להיכנס

גבר                      תודה רבה לך

[הגבר מתמקם, מתמתח ומעט מתבייש]

גבר                       שלום, כומר, שמי גבריאל כהן

כומר                    תבורך גבריאל כהן, ברוך האב האם ורוח הקודש, מה תרצה לאמור?

גבר                      אני רוצה לומר דבר

כומר                    כן, אדון צעיר, מהו הדבר?

גבר                      אני, אני, אני עייף אבי

כומר                    ממה אתה עייף איש?

גבר                      אני מהלך על העולם ואין לי מילים יותר

כומר                    איזה מילים אתה מחפש ילדי

גבר                      אבי, תבין, אני מהלך בעולם ואנשים שאולים אותי שאלות ואין לי תשובות לאף אחד ואף אחת

כומר                    אני מבין, כי לא אצלנו התשובות

גבר                      אבל אצלנו המילים אבי!

כומר                    נכון, אבל אל לך לחוש זאת כעול

גבר                      אז מה זה?

כומר                    ברכה

גבר                      אני מבין, ואני רוצה, אני רוצה לברך את כל מה שאני רואה ומקווה

כומר                    איזה מילים חסרות לך ילדי?

גבר                      אבי, כל דבר שאומר, כל דבר שאומר- שקר, אבי, שקרים מילותי כי אינני מבין דבר

כומר                    מה קשה לך להבין? מדוע שקרים? מה שקוע?

גבר                      אני לא יכול יותר עם השאלות, אני לא יכול

כומר                    תרגע, הכל בסדר, אתה פה במשכנו של אלוהים, אתה מוגן

גבר                      אני לא מפחד, אני לא צריך הגנה, אני רק צריך עזרה אבי

כומר                    עזרה במה ילדי?

גבר                       אני צריך עזרה!

כומר                    דבר אלי, אני פה לך

גבר                      אינני נוצרי

כומר                    אינך צריך להיוולד נוצרי

גבר                       אינני גדלתי ברוח אלוהים אבי

כומר                    רבים האנשים ככה

גבר                      חטאתי רבות אבי

כומר                    מאדם וחווה עד אליך חטאו

גבר                      אז מה עלי

כומר                    כמו כולם עליך

גבר                      די

כומר                    כן, ילדי, קשה הדבר

גבר                      בלתי אפשרי הדבר

כומר                    אפשרי דבר אחד

גבר                      מה?

כומר                    לעבוד את האל

גבר                      אבל אינני מבין דבר

כומר                    ולכן ילדי, בוא למד

גבר                      ממי אלמד

כומר                    ממי?

גבר                      ממך

כומר                    לא

גבר                      ממי?

כומר                    מאלוהינו

גבר                      זהו?

כומר                    מה זהו?

גבר                      אלוהים וזהו?

כומר                    כן, זה לא זהו

גבר                      אז מה זה?

כומר                    זה הכל ילדי, מהתחלה ועד הסוף

גבר                      אני לא מבין

כומר                    קשה להבין

גבר                      די

כומר                    דיינו

גבר                      מה אעשה?

כומר                    בוא ותבלה איתי כמה ימים, אתה תשאל שאלות, ואני אספר סיפורים, ולאט לאט אולי העולם יהיה קצת פחות מתסכל עבורך, קצת פחות חבוי ממך ומקווה שהדבר יהיה כך גם אלי.

[חושך, הבמה מוארת כלילה בגובהה מופיעים הרבה כוכבים, אישה רוקדת]

א.

[הבמה חוזרת לתא ההתוודאות של הכומר והגבר]

גבר                      אבי?

כומר                    כן בני

גבר                      אני התהלכתי וחשבתי, ובחוץ הרחוב עייף ומוזר, ואני לא מצליח להפריד

כומר                    להפריד בין מה למה?

גבר                      ממה שהרגשתי, כאילו אני הולך ומתאספים לי בבטן אבנים

כומר                    ומה השאלה?

גבר                      אני לא יודע אם עצוב לי או כאוב לי, או ריק לי או טובע בי

כומר                    אז מה השאלה?

גבר                      מה עצוב בעולם אבי?

כומר                    לעולם או לך?

גבר                      יש הבדל?

כומר                    בוא אספר לך סיפור

[הבמה מתערפלת ומתכווננת לסיפור]

המספר                בזמנים אפלים שהשמש חלשה, רק אור היא אומרת ולא חום ולא ביטחון. ימים אפלים שהעצים אפורים, וביער מהלכים כל מני אנשים משונים. יום אחד, הילך לו ילד קטן, הוא חיפש את הקטלב, אתה יודע מה זה קטלב? זה העץ האדום הזה, שמשיל מעליו את העור ונהיה חלק כמו חלוק נחל, ולמה הילד רצה לקטלב? כי הדבר המספק בעולם זה לקלף לקטלב את העור היבש.

[רואים ילד מהלך ביער, חינני ושמח]

המספר                הילד הילך בשביל המוכר בין הכפר ליער הקרוב, הלך על הנחל הקטן והצר, באמצע הדרך ישנו גשר אבן עתיק ודק, אומרים מלפני אלף שנה, אבנים ישנות שזוכרות הרבה מאוד, הרבה מאוד. הגשר היה מעט גבוהה, הנהר היה מעט נמוך כשהילד ביקש לחצות, אך דבר משונה קרה, כמו שאמרתי, הימים אפלים, והשמיים משתקפים בנהר אפורים, ועיני הילד צחורים. הילד פגש אדם בקצה האחר.

זר                        ילד! מה אתה מחפש?

ילד                       כלום אדוני, אני רק רוצה לקצה השני

זר                        ילד! שאלתי ותענה, מה אתה מחפש?

ילד                       כלום אדוני, אני רק רוצה ליער שנמצא בצד השני

זר                        אל תענה כלום כשלא כלום היא התשובה, אין לשקר, לא למדת ילד קטן?

ילד                       אני לא רוצה לריב, אני רק רוצה לחצות

זר                        בוא, ילד, תחצה

[הזר מפנה את הדרך ונצמד לצד הגשר, הילד מהסס ומתחיל לחצות, הילד עובר על יד הזר והזר תופס אותו בצווארון]

 זר                       ילד, שאלתי ושאלתי והתעלמת, לא למדת כבוד, ילד קטן?

ילד                       [מבוהל] אני מצטער, מצטער, לא התכוונתי לשום דבר, אני רק רוצה לחצות

זר                        ילד! אף אחד לא רוצה פשוט לחצות, מה אתה מחפש בצד השני?

ילד                       [בצעקה] את הקטלב!

זר                        אה, את הקטלב, האדום, המתקלף, אתה רוצה להפשיט אוֹתו? פרחח

ילד                       הוא רוצה את זה בעצמו, לא הבנתי, מה אתה יערן?

זר                        אותי לא שואלים שאלות

ילד                       למה?

זר                        [צועק] מה עכשיו אמרתי?!

ילד                       [מפוחד] אני מצטער, אפשר ללכת עכשיו?

זר                        קודם אשאל אותך פעם אחרונה, מה אתה מחפש?

ילד                       אני לא מחפש שום דבר, אני יודע לאיפה ללכת ואני יודע איפה מה שאני רוצה נמצא ואני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות, אני לא מחפש שום דבר, מה אני אעשה, אין לי תשובה

זר                        ולמה אתה רוצה ללכת לקטלב?

ילד                       כי כייף לי שם

זר                        למה כייף לך שם?

ילד                       יש לו מלא קליפות לקלף וזה ממש כייף

זר                        למה אתה צריך את הכייף הזה

ילד                       אני לא יודע אני פשוט רוצה

זר                        פשוט רוצה? פשוט יודע שאתה רוצה?

ילד                       כן, חיכיתי כל היום שהבית ספר יגמר ואני יוכל ללכת

זר                        אני מבין, [בלעג] אז אתה יודע, ואני סתם שואל

ילד                       הכל בסדר, אפשר לעבור?

זר                        כן

ילד                       תודה

זר                        אתה מבין, אני פשוט הרבה זמן לא יודע, וזה עושה אותי עצבני

ילד                       [מהסס] רוצה לבוא איתי לנסות? אולי זה ישמח אותך

זר                        אתה לא מכיר אותי ילד

ילד                       לא, אבל זה בסדר, אתה יכול לבוא

זר                        תודה, אני אשמח, הרבה זמן לא עשיתי פשוט כייף

[הזר הולך אחרי הילד, לעבר היער]

המספר                ומה אתה חושב? נאה הדבר? שהזר המפוקפק הלך אחרי הילד?

גבר                      אני לא יודע, מבלבל, נשמע שהזר נרגע ופשוט הוא היה נורא מבולבל, יש לי אמפתיה כלפיו

המספר                קשה לא להיות אמפתי כלפיו. אבל, אדם מבולבל לא מתפקס בקלות רבה כל כך, וילד צעיר, גם הוא יכול להיות מבולבל, ואתה שואל את עצמך, מה יוליד הדבר

[רואים את הזר והילד מהלכים ביער]

זר                         אז ילד, מאיפה אתה מכיר את הקטלב?

ילד                       אבא שלי הכיר לי אותֹו

זר                         ומאיפה אבא שלך מכיר את הקטלב?

ילד                       סבא שלו הכיר לו, וגם חוץ מזה, כל הכפר מכיר את הקטלב

זר                        כל הכפר?

ילד                       כן

זר                        וואו

ילד                       מאיזה כפר אתה?

זר                        אני לא מכפר

ילד                       אז מאיפה?

זר                        אתה יודע מה זה עיר?

ילד                       בטח שאני יודע, יש פה לידנו עיר

זר                        לא, זה לא עיר, אני מדבר על עיר, עיר שהיא כל כך גדולה שהיא כמו מדינה שלמה

ילד                       אני חושב שרק שמעתי על ערים כאלה

זר                        עיר שלא צריכה שום מקום חוץ מעצמה, עיר שהיא המרכז של עצמה והכל מסביבה

ילד                       ואתה עזבתה אותה?

זר                        כן

ילד                       למה?

זר                        [מתעצבן] אמרנו שרק אני שואל שאלות!

ילד                       אוקי, סליחה, תשאל רק אתה, בכל מקרה, הנה, אנחנו עוד שנייה שם

זר                        שם, איפה? זה כאן? אני לא רואה שום עץ אדום מתקלף

ילד                       בוא אחרי, עכשיו זה קצת צר

זר                        אוקי

[שנהם עוברים דרך סבך סבוך ושביל כמעט בלתי נראה לעין, בסוף יוצאים לחורשה נקייה ומאווררת יותר]

זר                        הנה אני רואה

ילד                       כן! הנה!

[שניהם רצים בהתלהבות לעבר הקטלב, הם עוד שנייה מגיעים והזר דוחף את הילד שנופל, הזר רץ במהירות לקטלב ומתקלף ומתחיל לקלף את כולו, הילד מאחורה]

ילד                       [צועק] הי! תשאיר לי, זה לא פר, אתה מוריד את הכל

[הזר לא מקשיב לו ומקלף כמו אחוז טרוף, הילד מגיע אליו, מנסה להגיע לצד השני של העץ לקלף את מה שנשאר, הזר בטרוף מעיף את הילד ולא נותן לו לקלף דבר]

ילד                       זה לא פר! אני הבאתי אותך לכאן

זר                        שקט ילד!

[ממשיך לקלף, לא נותן לילד להתקרב, נהיה יותר ויותר אלים, העץ לבסוף ערום לחלוטין, כל הרצפה מלאה בקליפותיו היבשות, הילד מביט בו נבהל]

ילד                       לא נתת לי כלום, ואני הראתי לך, זה לא פר

[הזר שמנסה למצוא קליפות אחרונות ומבין שאין, מתנשם, יוצא מהטרוף אט אט, מתקרב בצעדים איטים ומאיימים אל הילד]

זר                        ילד, אתה לא תגיד לי מה פר ומה לא? [צועק] ברור לך?

ילד                       [מפוחד] אוקי, אוקי, כן, כן

זר                        זהו?

ילד                       מה זהו?

זר                        [בעצבים] שאלתי אם זהו!

ילד                       כן, אתה לא רואה, הורדת את הכל, לפחות היה לך כייף?

זר                        [צועק ומתשגע] למה אתה לא מקשיב לי?! לא לשאול אותי שאלות

ילד                       הורדת את הכל באיזה שתי שניות ולא נתת לי להתקרב אז שלפחות תהנה, מה לא?

זר                         [בטרוף] אהא!

[הזר תופס את הילד בצווארון ומצמיד אותו אל גזע הקטלב הערום]

זר                        לא, לא היה לי כייף עם הקטלב, הורדתי לו את הכל, אני רואה אותו ערום ולא, לא כייף לי,     תודה ששאלת, תודה!

ילד                       אני מצטער, אני אפסיק

זר                        לא, תודה ששאלת, לא נהנתי, עשיתי כל מה שאמור להיות מהנה, עד הסוף, עד הסוף, אתה רואה, לא נשאר ממנו דבר, את השרף הייתי יכול גם להוציא, אולי זה מה שיספיק, אולי לעקור אותו גם, הא?

ילד                       לא, לא, מה?

זר                        אולי אותך אני צריך להפשיט בכלל, ילד חצוף, לקלף ממך הכל, הקטלב שלך זה משחק לילדים,    אולי אני בשלב הבא? הא? אני יכול לקלף ילדים אחרים, לפשוט ממך את הכל, כי אני כבר לא קטן, הא?       [צועק] הא?!

ילד                       די!  בבקשה, אני רוצה הביתה

זר                        הביתה?

ילד                       כן, די! [הילד צועק] הצילו! הצילו!

זר                        מי ישמע אותך? אין כאן אף אחד ביער, אף אחד

[חושך]

[הבמה חוזרת לתא ההתוודאות עם הכומר והגבר]

כומר                    ובכן

גבר                      ובכן מה?

כומר                    שאלת מה עצוב בעולם

גבר                      הסיפור לא עצוב הוא סתם נורא

כומר                    ילדי, קצת שקט לפני השפיטה

גבר                      אני לא מבין

כומר                    בגלל זה אתה כאן

גבר                      אתה יודע שאני לא נוצרי, אין לי את אותו בסיס שלמתוודה הרגיל שלך

כומר                    אין זה משנה דבר, כלום. רק תחשוב טיפה פחות נעול

גבר                      מה זאת אומרת?

כומר                    איפה העצב נמצא?

גבר                      אצל חוסר האונים של הילד?

כומר                    לא, אצלו נמצא רק חוסר הצדק

גבר                      והעצב?

כומר                    עצב וחוסר צדק דברים שונים, כמעט הפוכים

גבר                      אז… איפה העצב?

כומר                    אצל הנכשל כמובן

גבר                      ומה היה איתו?

כומר                    מפולת, ילדי, מפולת

[שוב לילה, כוכבים ואישה רוקדת]

ב.

[הבמה חוזרת לתא ההתוודאות של הכומר והגבר]

גבר                      אבי

כומר                    כן, ילדי

גבר                      יש בי שאלה

כומר                    כן

גבר                      איפה הדמעות שלי?

כומר                    בוא ואספר לך סיפור

[הבמה מתערפלת ומתכווננת לסיפור]

המספר                צרחות נשמעו במגדלור, היה זה חורף קשה, גשמים חזקים, הרוחות הרימו את הגלים לגובה חמישה מטרים, הדייגים לא יכלו לצאת, והחוף היה דומם מאדם, הומה מטבע. מהמגדלור נשמעו צרחות של אישה, גבר וילד מסביבה שותקים מבוהלים, אבא ובן. והיא, האישה, הייתה האמא, ועוד ילד ביקש לנבוע מתוכה. האישה צורחת, נכאבת, הסופה לא עוזרת לה, מהחלון מבחין הילד באישה זקנה עטופה מעיל אדום, הוא צועק אליה מהחלון ורץ אליה.

ילד                       הי הי! בואי מהר, מהר, הוא עוד שנייה יוצא

זקנה                    רגע, רגע

ילד                       מה רגע, את לא שומעת את הצרחות של אמא?

זקנה                    אני שומעת, תן להם לצאת

ילד                       מה הם? הוא צריך לצאת, אח שלי הקטן

זקנה                    רגע, רגע…

ילד                       אין לנו רגע, מהר!

זקנה                    ילד, רוץ ותביא את זה לאמא שלך, יקח לי זמן לעלות את כל המדרגות, קח

[האישה מביאה לילד שרשרת זהובה משובצת בענבר]

ילד                       אוקי, אוקי, ומה לעשות עם זה, מה לעשות עם זה?

זקנה                    מה נראלך ילדון? תענוד לה על הצוואר

[הילד מסתכל עליה מעט מבולבל ורץ במהרה במעלה המגדלור אל אימו, הזקנה פוסעת לאט לאט במעלה המגדלור, הילד רץ, רואים את שנהם במקביל, את ריצת הילד והליכת הזקנה הנראת מעט שאננה]

אבא                     נו, היא מגיעה?

ילד                       כן, כן, היא עולה ו…

[הילד מושיט קדימה את השרשרת]

אבא                     [בלחץ] ו.. מה? מה?!

ילד                       היא אמרה לי לענוד את התכשיט על אמא

אבא                     מה?! זקנה מטורללת, למה אין מילדת אחת נורמאלית בכל האזור הזה

ילד                       לא יודע אבא, אבל תענוד!

[הזקנה נשמעת מהמדרגות בצעקה, עדיין רחוקה]

קול הזקנה          לא!! רק הילד צריך לענוד לה

אבא                     מה זה משנה?! בואי תעלי כבר

ילד                       אבא, אי אפשר לדבר איתה ככה

[צעקות האמא מתחזקות]

אבא                     את לא שומעת? נו!

ילד                       תן לי את השרשרת אבא

אבא                     שתוק, ולך תזרז את הזקנה

[הילד רץ לעבר המדרגות]

אבא                     מתוקה הכל בסדר, אני לא יודע מה הזקנה הזאת רוצה מאיתנו, אבל תני לי, תני לי לענוד לך          את השרשרת הזאת

[האישה צועקת ומתנגדת, מזיז לו את היד בידה]

אבא                     למה את מתנגדת?

[האישה צועקת חזק יותר, מצביע לכיוון המדרגות ושם הזקנה נגלת עם הילד]

זקנה                    לך ממנה נבל

אבא                     נבל?!

ילד                       די אבא, תקשיב לה

אבא                     מספיק עם השטויות, אשתי עוד שנייה מתה, די!

זקנה                    אז כולכם לשתוק ולהקשיב לי, קראתם לי, אז עכשיו תקשיבו לי, או שאני הולכת, ברור?

אבא                     [מבט זועף] כן

ילד                       כן, כן

זקנה                    קודם כל [לאבא] תעיף את עצמך מהשרשרת ותביא לבן שלך

[האבא מעביר את השרשרת לבן]

זקנה                    עכשיו, ילד, קח את השרשרת ותענוד על אמא שלך

[האמא צועקת וצועקת, הילד מפוחד עונד את השרשרת על הצוואר של האמא]

[פאוזה ארוכה האמא ממשיכה לצעוק]

אבא                     נו! מה עכשיו?

זקנה                    תרגע ילד

אבא                     ילד?

זקנה                    [לילד] תרגיע את אבא שלך

אבא                     סליחה?

[האמא פולטת זעקה]

אבא                     אוקי, סליחה, תעשי משהו

זקנה                    עכשיו, נחכה

אבא                     מה נחכה, תראי אותה, הפנים שלה מאבדות צבע

זקנה                    ילדים, תסתכלו עליה צועקת, אל תזיזו את המבט

אבא                     מה?!

זקנה                    תעשו מה שאמרתי!

אבא                     ואז מה?

זקנה                    קודם תעשה!

[כולם מסתכלים על האמא צועקת בשתיקה]

זקנה                    [לילד] תפשיט את אמא שלך

אבא                     [מתקרב אליה באיום] מה נראלך?!

[הזקנה מעיפה סטירה לאבא]

זקנה                    תחשוב טוב-טוב איך אתה מדבר איתי, אני עוד שנייה הולכת ומשאירה אתכם איתה לבד

[האבא שותק והולך אחורה]

זקנה                    [לילד] קדימה

[הילד הולך מפוחד להפשיט את אימו, היא לא מתנגדת, ממשיכה לצעוק אך נפשטת עם הבן כמו ריקוד עדין ומעט אירוטי בינה לבין בנה, האבא מסתכל בחוסר נוחות]

[האמא נגלת לקהל מתפתלת ערומה מלבד שרשרת הענבר הגדולה על הצוואר שלה, צועקת ומתפתלת, הפות שלה מכוסה מידיה שנראה כאילו היא מנסה לתפוס את התינוק]

ילד                       מה זה? מה את עושה, אני לא מבין

זקנה                    תסתכל ילד, תראה

ילד                       אני רואה את אמא שלי צועקת לא שום דבר אחר

זקנה                    אז תפתח את העיניים

[האמא זועקת כמעט מתעלפת, האבא כמו מוותר הולך ומסתכל על הסופה מהחלון, הזקנה הולכת צעד קדימה ופונה אל הקהל]

זקנה                    ישנם תהומות בעולם

[פאוזה]

זקנה                    כי ככה הדברים עובדים, לפעמים מראים לנו מעט, מראים לנו את הקצוות

[פאוזה]

זקנה                    והאדם לא יודע מה יש בקצה התהום

[פאוזה]

זקנה                    מביט מלמעלה, רואה תהום, מפחד ליפול, מפחד לקפוץ, אבל אף פעם הוא לא קופץ.

[פאוזה]

זקנה                    ומה יוצא מהתהום?

[האמא זועקת, מתפתלת יותר ויותר, מלבינה]

ילד                       די! אמא, אמא [מנסה לעזור לה, מתקרב אליה, מבולבל לא יודע מה לעשות]

זקנה                    מה יוצא? יוצאים עוד תהומות

[זעקה אחת עצומה, התינוק יוצא ומתחיל לבכות, האבא רץ אל האמא, הילד לידה, כולם ליד התינוק הבוכה, האמא כמעט מתעלפת, שוכבת אפוסת כוחות]

זקנה                    תהומות, לאישה יש תהומות, אבל לא רק לאישה

[רואים את האבא מחזיק את התינוק בידו]

זקנה                    גם לגבר יש תהומות ואיך הוא מוציא אותם?

[הגבר מעביר לילד את התינוק ומסתכל עליהם]

זקנה                    יש לו תהומות, וגם לתהומות שלו יש תהומות שרוצות לצאת אבל הוא לא יכול להוציא תהומות!

[רעש הסופה מתגבר]

זקנה                    אז מה הוא עושה?

[האבא מתקרב אל הילד ומחבק אותו בצורה אבהית וגברית]

זקנה                    הוא מחפש להוציא מהתהום, ואין לו שם דבר ממשי שיכול לצאת, אבל! אתם יודעים מה יש בקצה התהום, כמעט תמיד יש מים, ומים יודעים לעלות למעלה, ואיך הם עולים? הם מתאדים מלמטה, ואז יורדים חזרה, מעגל קצת עצוב, אבל הוא עובד, נכון? [צלילי הסופה מתחזקים]

[פאוזה]

זקנה                    התהומות שלו מתערבלים, הוא מנסה להוציא אותם, הוא לא מצליח, הוא לא יכול לאדות מים, אי אפשר, רק אלוהים עצמו מחליט מתי המים יתאדו, וזה לא פשוט שאין לו איך,  אבל הוא צריך להכיר בזה, תהום כבדה וחשוכה שמחפשת להרקיע, להשתחרר מלמטה, והיא לא מצליחה, היא צריכה עזרה.

[האבא מסתכל על הזקנה, הזקנה מסתכלת עליו חזרה]

זקנה                    אני סיימתי כאן

ילד                       אבל לא עשית כלום, זה הכל אמא עשתה לבד

זקנה                    נכון, לבד.

[התינוק מפסיק לבכות ויונק מאימו, הזקנה לאט לאט יורדת במדרגות ונעלמת]

 [חזרה לכומר והגבר]

כומר                    ובכן

גבר                      ובכן מה?

כומר                    שמעת את הסיפור?

גבר                      שאלתי איפה הדמעות

כומר                    ו…

גבר                      הם לא שלי להוריד?

כומר                    ובכן

גבר                      ובכן זה עצוב

כומר                    נכון.

[חושך, לילה, כוכבים, אישה רוקדת]

ג.

[חזרה אל תא ההתוודות עם הגבר והכומר]

גבר                      אבי!

כומר                    כן ילדי

גבר                      אבי!

כומר                    אני שומע אותך

גבר                      אני יהודי, אני יהודי…

כומר                    זה לא בושה

גבר                      אני יהודי

כומר                    הבנתי ילדי, הכל בסדר

גבר                      לא

כומר                    למה לא?

גבר                      אין לי שום סדר

כומר                    יפה האמונה שאליה גדלת

גבר                      לא גדלתי לשום אמונה אבי

כומר                    תראה את העיניים שלך, כולך גדלת לתוך אמונה

גבר                      אני לא רואה את העיניים שלי אבי

כומר                    אתה רואה דרכם

גבר                      אינני רואה דבר

כומר                    אתה נסער

גבר                      אינני יודע מה זה להיות יהודי, אני יודע רק לדבר בעברית

כומר                    זה לא מעט

גבר                      זה לא מעט, אבל גם העברית שלי, היא לא שורשית בי אבי

כומר                    נולדת לתוכה, היא השורש שלך

גבר                      לא אבי, כל שאני יודע הוא מסקרנות

כומר                    ומה רע הדבר?

גבר                      סקרנות היא כלום

כומר                    למה כלום?

גבר                      הסקרנות לא מביאה לי שקט

כומר                    מה מביא לך שקט?

גבר                      השכחה

כומר                    איזו שכחה

גבר                      השכחה אבי

כומר                    אל תלך לערפל, תסביר לי במילים פשוטות

גבר                      אני חי את החול ומהלל את היופי, אבל הקדוש רחוק ממני.

כומר                    איזה יופי?

גבר                      יופי שמשאיר אותך בלי צורך לשאול שאלות

כומר                    כמו מה למשל?

גבר                      כמו שני מבולבלים מתנשקים

כומר                    ומה היופי שם?

גבר                      שהכל מחבק אותם, כי הם ביחד נשכחים מכל מה שכבד עליהם

כומר                    עד שהם מתעוררים?

גבר                      כן… ולא ברור.

כומר                    לא ברור מה?

גבר                      הם לא נפש אחת

כומר                    כן…?

גבר                      הם לא נפש אחת [זועק] אז הוא לא באמת יודע, והיא לא באמת יודעת, וביחד הם מרגישים שהם ביחד, אבל הם לא באמת יודעים.

כומר                    יודעים מה?

גבר                      שהם מוצאים אמת ביחד בלי להגיד מילה, בלי לחשוב מחשבה, בלי להתאמץ לגעוש, הם מרגישים אמת כי פשוט הם ביחד שוכחים את כל מה שמפריע.

כומר                    האמת הזאת…

גבר                      כן אני מבין

כומר                    מבין מה?

גבר                      יש אמת אחת

כומר                    חכה שנייה.

גבר                      אני מחכה

כומר                    אתה קרוב יותר משאתה חושב

גבר                      לאן? לאן אני קרוב?

כומר                    זו לא השאלה שלך

גבר                      אז מה השאלה שלי?

כומר                    שאל

גבר                      מה לשאול?

כומר                    שאל

[פאוזה]

גבר                      איך נכון?

כומר                    נכון מה?

גבר                      אהבה?

כומר                    אהבה?

גבר                      לא

כומר                    אז איך נכון מה?

גבר                      איך נכון לבקש

כומר                    נסח מחדש

גבר                      מה עלי לבקש

כומר                    מחדש

גבר                      מה עכשיו

כומר                    מחדש

גבר                      אין לי מילים אבי

כומר                    כולם אצלך

גבר                      הם לא

כומר                    מחדש!

גבר                      אבי

כומר                    מחדש!

[פאוזה]

גבר                      למה המיטה שלי ריקה?

כומר                    תזקק

גבר                      איך אוכל להתהלך בלי לדעת?

כומר                    אני רוצה מילה אחת, מילה אחת לכל אחד יש

גבר                      אני לא רוצה אף מילה

כומר                    אם כך, אין שאלה

גבר                      אין

כומר                    מה יש?

גבר                      חוסר

כומר                    מילה!

גבר                      בלבול

כומר                    מילה!

גבר                      ריקנות

כומר                    מילה!

[פאוזה ארוכה, הגבר נשמט על החלון של הכומר]

גבר                      ספר לי סיפור אבי

כומר                    אספר

[הבמה מתערפלת ומתכווננת לסיפור]

המספר                בעולם שלנו יש דבר הנקרא תפוז. התפוז גדל על עץ, הוא אוהב מים והוא מימי בעצמו, הוא    מתוק ועסיסי, מלא שמש בתוכו, פרי כזה שאין בו רע. אם תפרק את שמו העברי תקבל תפוח זהב, אבל            שקר הדבר, כי הוא לא כמו תפוח והוא לא כמו זהב. הוא לא קשה והוא לא נוצץ. הוא רך והוא שקט. הסיפור שלנו מתחיל בתפוז אחד שנאבד, שנפל מהעץ ולעולם לא הורם, לא נקטף, עף מהרוח, נשמט    באדמה ונשכח. והיו עוד עשרות תפוזים כמוהו, עשרות רבות, שהביטו עליו ממעלה העץ, והתפוז        הראשון ליפול נפל עוד בקיץ, עדיין בוסרי, וכל התפוזים מלמעלה מבשילים. אבל יש שקר בסיפור, כמו בכל סיפור, אם התפוז נשכח, איך אני יודע את הסיפור עליו, התשובה לא מפתיעה, היה ילד שדאג שלא יעלם, לא יעלם מהעולם, למרות שהוא אכן נרקב ואין למצוא אותו, אבל הוא לא נעלם, התפוז               הזה. לא ארבה במילים ואומר: היה ילד והילד דאג.

[רואים על הבמה נער ונערה יפי תואר מתמזמזים תחת עץ תפוז, מתמזמזים ברומנטיקה מצועצעת, ילד נכנס ומסתכל עליהם בלי שהם מבחינים]

נער                       אני כל כך אוהב אותך

נערה                    אני כל כך אוהבת אותך

נער                       אני לא רוצה שנפרד בחיים

נערה                    אנחנו לא

נער                       אבל דברים נגמרים

נערה                    יש דברים שלא נגמרים

נער                       איך את יכול להבטיח את זה?

נערה                    אני לא צריכה להבטיח לך

נער                       אז איך אדע?

נערה                    כשאתה לא בטוח תשאל

נער                       מה לשאול?

נערה                    'את אוהבת אותי', ואז אני אתן לך נשיקה

נער                       אני רוצה להפליג איתך בים, בסירה קטנה, בכל חופי הים התיכון, לאכול פירות ים בכל עיר נמל, להשתכר ולהרטב מגשם. אבל אני לא רוצה לרצות אני רוצה לעשות, כואב לי כבר מלרצות ולחלום,            הגוף שלי נטרף.

[ילד מגיע ומכוון אליהם רובה מפלסטיק, הזוג נבהל ומבחין בילד]

ילד                       להרים ידים!

נערה                    [צוחקת] מה קרה חמוד

ילד                       להרים ידים אמרתי, עכשיו!

נער                       [מתחמם] ילד, די, לך לשחק במקום אחר

ילד                       אתם לכו לשחק במקום אחר, זה עץ התפוז של כולם

נערה                    נכון, עכשיו אנחנו כאן, כשנסיים נפנה לך

ילד                       עכשיו אמרתי! אין זמן

נערה                    למה אין זמן?

ילד                       כי ככה אמרתי, אני לא רוצה להשתמש ברובה שלי

נער                       [צוחק] ילד תרגע, תנשום עמוק

[הנער נעמד, מנשק את הנערה על המצח ומתקרב אל הילד]

ילד                       זה לא מצחיק! תתרחק! אני לא רוצה לירות באף אחד היום [עושה כאילו הוא טוען את הרובה ומוציא צלילים בהתאם] צעד אחד ואני יורה!

[הנער גבוהה מהילד, הוא מתקרב, הרובה של הילד מכוון בדיוק אל תוך הלב של הנער, הם מסתכלים אחד לשני בעיניים]

נער                       [ברחמים] מה קרה ילד?

ילד                       [מתעצבן] הזהרתי אותך! [פאוזה] בום!

[הנער עושה כאילו קיבל כדור בלב, משחק מוגזם של נפילה מיריה ואנחה]

ילד                       [מכוון את הרובה לנערה וטוען] תני לי את התפוז ולכי מכאן, אני מצטער שהיית צריכה לראות        את זה.

נערה                    איזה תפוז?

ילד                       הזה שהייתם מעליו

נערה                    לא היינו מעל שום תפוז

[הילד מתקרב אל הנערה, הנערה נרתעת וזזה ממקומה]

ילד                       כן, זוזי

[הילד מניח את הרובה בצד, חופר בעלים והאדמה ליד העץ ולא מוצא את התפוז, לאט לאט הוא נכנס ליותר טרוף]

ילד                       מה עשיתם עם התפוז?!

[הנער מתרומם משכיבה]

נער                       טוב ילד שיחקנו מספיק

[הילד מתעלם וממשיך לחפש בטרוף]

נער                       ילד, מה יש לך, מה נסגר כבר עם התפוז הזה

ילד                       [בצעקה] זה התפוז הראשון של הסתיו, והוא לא פה! ואתם איבדתם אותו! ויריתי לך בלב,       תחזור לאדמה, זה לא פר ככה.

נער                       [מתעצבן] טוב, ילד, עוף מכאן, נמאס לי לבקש יפה

ילד                       [מתעצבן] עופו אתם מכאן!

[הנער לוקח לילד את הרובה ומעיף לו איתו סטירה בפרצוף]

ילד                       [מסתכל בהלם על הנער] אתה לא מבין כלום

נערה                    [לנער] די! עזוב אותו [לילד] ילד פשוט לך מכאן

ילד                       [לקהל, הנער והנערה בפריז] נמאס לי שאי אפשר להאמין לאף אחד. שיורים למישהו בלב אסור             לו לקום, כולם יודעים את זה. והוא קם. ראיתי איזה חמש כוכבים נופלים בחיים ואף פעם לא התגשם         שום דבר שביקשתי, אין לי אופניים מרחפות ואין לי גלימת העלמות. סיפרו לי שמי שמוצא את התפוז               הראשון יוכל להפוך כל מים למיץ תפוזים מתוק וטעים רק מלגרד קצת מהקליפה שלו, אבל אין את           התפוז! רק זוג מעצבנים שנמרחים אחד על השני כמו איזה נמלים מוזרות. הם בטח לא שמעו אפילו על          התפוז, אוף. כבר מתחיל להמאס לי לסמוך על כולם.

נערה                    [לנער] אולי קרה לו משהו [לילד] חמוד, קרה משהו, אתה רעב, נאבדת, אתה צריך עזרה לחזור     הביתה, הכל טוב, אנחנו לא רחוקים מהכפר.

ילד                       אני לא צריך את העזרה שלכם, אני שמעתי סיפור שאמרו שתפוז זה כמו לב של בנאדם, ואתם               איבדתם את התפוז, ואני עצוב, ונמאס לי להיות עצוב, ואם אני עצוב הלב שלי עצוב ותפוז זה כמו לב,            אז הצלחתם גם לגרום לתפוז להיות עצוב, והתפוז נאבד וזה לא פר. [לנער] תהיה גבר, קח את המוסקט               שלי, תכוון ללב שלי ותהרוג אותי ואת התפוז המסכן.

נער                       [לילד] השתגעת? [לנערה] נראלי שהוא לא בסדר הילד הזה

ילד                       תעשה את זה.

נערה                    מספיק, לך מפה, אתה מתחיל להלחיץ אותי

ילד                       פחדן, עיוור וטיפש. ואת סתם

נער                       [הנער נתעצבן וחובט לילד בראש עם המוסקט] סתום את הפה שלך חתיכת ילד מפגר

נערה                    [צועקת] מה אתה עושה?!

נער                       מה אני עושה, הוא לא זז מפה, זה מהילדים שמבינים רק כוח

[הילד על הרצפה, זוחל לכיוון הנער]

נער                       מה יש לך?

נערה                    פשוט תעשה מה שהוא רוצה, הוא לא מאה אחוז הילד הזה, יש כאלה, פשוט תעשה

[הילד נעמד באפיסות כוחות של קשיש]

ילד                       נו!

[הנער מכוון את המוסקט ללב של הילד]

נער                       מטורפים שנכם

ילד                       נו!

נער                       בום

[הילד זועק נופל על האדמה, מפרקס ואז נשאר דומם על הרצפה]

נערה                    טוב, די אני רוצה ללכת

נער                       טוב גם אני, הוריד לי את החשק מהכל הילד המפגר הזה

[שנהם הולכים, עוברים ברתיעה מהילד השוכב דומם]

[הבמה חוזרת לכומר והגבר]

גבר                      לא הבנתי! איך הילד בדיוק שמר על התפוז, הוא רק אמר שהתפוז זה הלב שלו ואז הוא ביקש            למות ביחד עם התפוז, הסיפור הזה לא אמר לי שום דבר!

כומר                    סבלנות

גבר                      סבלנות למה? אני כבר מקשיב לכל הסיפורים שלך ולא מבין כלום

כומר                    הגעת עלי ושאלת שלוש שאלות: עצב, דמעות וחידלון. אני הענקתי לך ממה שידוע לי

גבר                      אבל אני מבולבל בדיוק כמו שהגעתי

כומר                    כך הדבר, משכנו של האל הוא שקט זמני, הכל בעולם הזה זמני, חוץ מאלוהים שהוא הזמן      עצמו

גבר                      מילים, מילים, מילים. אבי! מה אעשה אחרי שאצא מכאן?

כומר                    תתהלך עד שתחזור

גבר                      זה פשוט מעגל?

כומר                    כן

גבר                      מעגל?

כומר                    אלוהים בורא במעגל, עצוב הדבר, אבל כך הדבר. בין כה וכה אתה נמצא כשאתה מהלך.

גבר                      מה יצא מכל השיחה שלנו?

כומר                    קצת שקט, הקשבה, אולי שכחה, קשה לדעת מה נפש צריכה

גבר                      די

כומר                    מה די?

גבר                      אתה לא מבין?

כומר                    סליחה?

גבר                      אתה פשוט לא מבין

כומר                    מה אני לא מבין?

גבר                      אתה תקוע בתוך החדר המסריח הזה, ואני תקוע במציאות המסריחה שלי, והכל מסריח כי    שנינו לבד, אתה עם אלוהים ואני עם כלום.

כומר                    אנחנו לא לבד

גבר                      אנחנו לבד!

כומר                    אני כאן, אתה כאן ואלוהים איתנו

גבר                      אתה כאן, אלוהים כאן ואני עדיין מרגיש לבד

כומר                    ההרגשה הזאת יכולה להשתנות

גבר                      מה אתה רוצה להגיד?

כומר                    אני אומר לך ישירות

גבר                      תגיד!

כומר                    למה את צועק?

גבר                      [נרגע] אני מצטער, אתה אומר כל כך הרבה, אבל אני לא באמת רוצה להקשיב

כומר                    אז למה אתה כאן?

גבר                      כי אני לא מכיר כאן אף אחד

כומר                    ועכשיו שאתה מכיר אותי, ואת הכנסייה הספיק לך

גבר                      זה נורא

כומר                    זה רע

גבר                      מה אעשה?

כומר                    תלך

גבר                      אני מצטער

כומר                    אל תצטער

גבר                      אני באמת מצטער

כומר                    אל תצטער, פשוט תלך

גבר                      אני הולך

כומר                    לפני שאתה הולך

גבר                      כן?

[הכומר יוצא מהתא, ניגש אל הגבר, הם שני גברים עומדים אחד מול השני ושותקים מעט]

כומר                    רוצה לרקוד?

גבר                      מאוד

[תאורה משתנה לתאורה של הרקדנית, הכומר והגבר רוקדים יחד קרוב, הרקדנית מסביבם]

[חושך]

[סוף]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s