לסופיה [גברת סטייסי]/פ. ב. שלי

מאנגלית דורון דונין

I

הנך יפה, ומעטות היפות
   מעלמות החן של נאות המדבר;
חול עוטף אדמה ערומה –
   כאברי גופך הרכים, אשר בתנועתם
לנצח זזים, נסחפים ובוהקים
כמו החיים שמתוכם רוקדים.

II

עמוקות עינייך, זוג פלנטות,
   מביטות בתבונה אל תוך השיגעון
עם אש רכה ותמימה, – הרוחות שאותה מלבות
   הן אותן כוונות של שלווה נדיבה
אשר, כמו צפריר על נחשול,
הופכות נשמתך לכרית מנוחה.

III

אם כל פרצוף שבו תתקלי,
     עיניו יצמחו חיוורות מעונג,
אם הנפש הרכה מתמוטטת
    כשבאוויר מתעופף צליל קולך,
תדעי לבטח, כשאת מדברת
מכל החלשים, ליבי החלש ביותר.

IV

כמו טל תחת רוח בוקר,
   כמו הים שהתעורר מהוריקן,
כמו ציפורים בעת זעקת הברק,
   כמו כל הדומם שנרעד גם כן,
כמו אחד שחש רוח בלתי נראית
כך ליבי כשאת אליו קרובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s