מְשׁוֹרֵר מִפַּח

4.5

מְשׁוֹרֵר מִפַּח:
כְּמוֹ גַּג שֶׁל מַחְסָן-
תֹּף גְּשָׁמִים.
חוֹמָה שֶׁל אֲתָר בִּנְיָן-
מַחֲרִישָׁה צְעָקוֹת פּוֹעֲלִים.
כְּמוֹ בְּרָגִים לְקִירוֹת גֶּבֶס
שֶׁעוֹשִׂים רַעַשׁ כּוֹאֵב וְגַס.
פַּח אַשְׁפָּה
הַשּׁוֹמֵר כָּל זֶבֶל
שֶׁלְּתוֹכוֹ נִזְרַק.

איש, עמוד ואלוהים

מערכון קצרצר

16.6

איש = א. עמוד חשמל = ע. ריבונו של עולם = ר.

איש הולך ברחוב פוגש עמוד חשמל:

א – רגע אחד, מי אתה?

ע. שותק

א – כן..?

ע. שותק

א- זה מכעיס מאוד, זה מאוד מכעיס.

[פאוזה]

א-למה הוא שותק, ריבונו של עולם?

[אלוהים מופיע]

ר- איש. תרגע, מה השתגעת? זה עמוד, אתה אדם.

א – ריבונו של עולם, אני אדם והוא עמוד, אבל אני לא מבין.

ר- מה אתה לא מבין?

א – למה אני מדבר והוא שותק

ר – ראה, איש, הוא עמוד, עמוד דומם, עמוד חשמל, מעביר חשמל מעיר לעיר, ואתה, אתה אדם, אדם נע, אדם נושם, מעביר מילים מפה לאוזן.

א – הוא לא נע לעולם? הוא כאן לנצח?

ר – כן, עד שיחדל.

א – איך הוא יכול להיות גם לנצח וגם לחדול?

ר – הוא לנצח יהיה, עד שיבוא יום ויאלצו אותו לחדול, הוא אינו מסוגל לחדול בעצמו, רק אני או אתם יכולים לחדול אותו.

א – רגע אחד, אם הוא הנצחי לא יכול לחדול את עצמו, אז אני הזמני יכול לחדול את עצמי?

ר – כן, זה ברור לא? אתה יכול לקפוץ מהגג או לטפס על העמוד חשמל.

א – אני לא מבין, ריבונו של עולם!

ר – מה עכשיו התבלבלת? מה יש לך? הכל יכול לחדול, אך לא כולם יכולים לגרום לחידלון, כולם יכולים לחדול אבל לא כולם יכולים להשאר לנצח.

א – ריבונו של עולם, אז מה איתך?

ר- ראה, איש, אני לא חלק מהכל. אני יכול על הכל, אבל שום דבר לא יכול עלי.

א – אני לא מבין, אתה יכול לגרום לי לחדול, ואני יכול לגרום לי לחדול אבל אני לא יכול לגרום לך לחדול?

ר – נכון. אתה לא יכול.

א – ומה עם העמוד?

ר – מזתומרת? מה עם העמוד?

א – האם הוא יכול לגרום לך לחדול?

ר – אתה מקשיב לי בכלל?! העמוד לא יכול לגרום לשום דבר לחדול, ושום דבר לא יכול לגרום לי לחדול, אז איך לעזאזל עמוד יכול לגרום לי, אלוהים, לחדול?

א – אבל אתה נצחי כמו העמוד, נכון?

ר – לא. אתה יודע מה, התבלבלתי.

א – מזתומרת? ריבונו של עולם, איך אתה יכול להתבלבל?

ר – אתה צודק, אני לא יכול. אני אסביר: העמוד לא נצחי, אך הוא לא יכול למות, הוא יכול לחדול, להכלות, להעלם מעינייך, אך אין לו נשמה, אין לו יכולת לשנות דבר, לשנות יכול רק גוף ונשמה יחד, אתה מבין?

א – ריבונו של עולם, לא הבנתי כלום, מה הקשר גוף ונשמה?

ר – ראה, העמוד, הוא כרגע שותק, נכון?

א – כן.

[אלוהים עושה קסם]

ע. שלום, אני עמוד חשמל.

א – סוף-סוף! נזכרת לדבר!

ר – הנה לך, אני יכול על הכל.

ע. יכול על הכל? אני לא מאמין לך.

ר – אתה לא מאמין לי? אני עכשיו נתתי לך את היכולת לדבר.

ע. מעין לי לדעת?

ר – איך?! עכשיו אני אשתיק אותך/

[אלוהים עושה קסם]

ע. שותק

א – מה עשית לו? ריבונו של עולם

ר – השתקתי אותו, אין לפקפק בי.

א – הוא לא הבין אותך, כמוני, הוא לא פקפק בך.

[אלוהים עושה קסם]

א – שותק.

ע. שותק

ר – ראו, עמוד ואדם, אני יכול על הכל, הכל נגמר חוץ ממני. העמוד יעלם ואתה תמות. יש הבדל בין למות ולהעלם.

[אדם כועס משתגע במקומו, מטפס על העמוד חשמל, מתחשמל ומת, העמוד נשרף ונעלם, אלוהים נשאר לבדו]

ר – ראו, אתם, הצופים, ראיתם, עמוד כסיל ואיש תאוו דעת. אין הם מסתפקים בניתן להם, לא העמוד בנציחותו ולא האדם ביכולתיו. כן, אני שומע את שאלתכם, -למה אני כה אכזר, השתקתי אותם אך ורק מפני שלא שמעו לי, הרי יכולתי לא להופיע בכלל, לאפשר לאדם להמשיך לנסות לדבר עם העמוד. יכולתי לאפשר לאדם למות בשקט ולעמוד להעלם בשקט. אבל בחרתי להגיע, להפריע. אבל אני אשאל אתכם, הצופים, כיסאות ממשפחת העמודים והיושבים ממשפחת האנשים- האם האדם והעמוד יהיו מאושרים בחייהם? האם נכון היה להם להמשיך כמו שהיו. האם המוות רע להם? גם אותו הם לא מבינים, האדם והעמוד לא מבין את הסוף, רק אני מבין. הם סובלים, אומרים 'הסבל הקיומי' של 'החוויה האנושית', מה הם יודעים על סבל? אל תכעסו, אני יודע, סבל זה שלכם לא שלי. אבל ראו, אם אינכם מבינים את הסוף, ואינכם מבינים את ההתחלה לא אומר שזהו מקור הסבל שלכם. סליחה קפצתי, ראו, למה האיש כעס? כי הוא לא הבין, למה העמוד כעס? כי הוא לא הבין, אתם מנסים להבין, אתם סובלים בניסיון, אבל כל הניסיון שלכם הוא להבין את ההתחלה והסוף, זה הבסיס של הכל, אתם מבינים? הסבל שלכם הוא לא סבל, הסבל שלכם הוא פשוט החיים שלכם, הם חיים בלי הבנה את ההתחלה והסוף, אולי יום יבוא ותבינו. אני, ריבונו של עולם אומר דבר אחד: אותי בשלב זה לא תבינו כי אני הוא המשמעות של ההתחלה והסוף, אבל תוכלו להאמין בי, ואני הוא הנצח, אני המוליד את ההתחלה והסוף מתוך תוכי. אני הוא הנצח המהותי היחיד, קשה להבין נכון? ברור, כי אתם לא יכולים, האם זה סבל? לא, זה פשוט חוסר יכולת להבין. שאתם רואים אדם מדבר עם עמוד, זה סבל? לא, פשוט האדם לא יכול להבין עמוד, זה לא סבל. זה פשוט לא אפשרי, לא אפשרי לא שווה לסבל. תפנימו, ידידי, תפנימו, הסבל שלכם עמוק יותר מחוסר הבנה. הסבל שלכם הוא הרצון להבין, ועל זה אומר, לילה טוב.

מלכים נערות ונערים

5.20, באר שבע.

מלכים:

והמלך זקן בא בימים, יכסו אותו בבגדים ולא יִחַם לו.
ואמרו עבדיו -נביא אליך נערה בתולה ותתחמם.
ותגיע נערה יפה עד-מאוד, ותהיה לו נכונה;
המלך לא ידע אותה. והמלך לא ענה:
האם התחמם או נשאר קר
עם כל בגדיו.

נערות:

נערה בתולה קצרת ימים, יפשטו בגדיה ולא יִקַר לה.
ואמרה אימה -נביא אליך מלך זקן ותתקררי.
ויגיע מלך זקן עד-מאוד, ויהיה לה נכון;
הנערה לא ידעה אותו. והנערה לא ענתה:
האם התקררה או נשארה קודחת
ערומה.

נערים:

ונער עייף-הליכות, יתיישב על כיסא ולא ינוח.
ואמר אביו -לך לנערה, לך לגדֻלה.
וילך הנער, ימצא נערה, ימצא מלוכה;
הנער לא ידע. והנער לא ענה:
האם מצא מנוח או נשאר תשוש
מכל דרכיו.

הרועה

9.5

אני רועה, על להקת עזים שלמה, 10 זכרים, 23 נקבות, 15 גדיים. והתהלכתי בשדה ירוק וארוך, עמק בין גבעות, שיפולי סלעים, עצי אלון, קטלבים, אני מתהלך, העזים אוכלות עלים, גורסות עשבים. הגיע מאחורי איש זקן לבוש סחבות, אמר לי- כל העזים האלו שלך? עניתי -כן, שלי. אמר, אתה, בן אלוהים, אמור לי בבקשה, לפני שביקשת לראות בשדות הארץ, השאלת על ההבדל בין גבר ואישה. -וחשבתי לעצמי, זקן בעל חוצפה, מדוע שישאל שאלה כה חמקמקה, ואינו מכיר אותי, ולא שאל אפילו לשמי, עניתי -שאלתי ועוד איך, דשתי וטחנתי את שאלות הבריאה. ואמר לי הזקן חזרה -אם כך, בן אלוהים יפה שכמותך, אמור לי, מה ההבדל בין גבר לאישה. -עניתי, זקוף גב, בעינים בהירות -לאישה ולגבר בסיס הנפש שונה, גבר ואישה רואים את העולם בהרמוניה שונה. -אמר לי הזקן, בבוז ואכזבה -דרדק, לא ביקשתי לשמוע איך נראים השמיים מפני עיני קופים, אתה לא ציפור ואל תנסה להסביר איך האנשים מהשמיים נראים, רד אל הארץ ותסביר מה ההבדל בין גבר לאישה. -זקן חצוף, חשבתי לעצמי, רד ארד, עניתי -לאישה בחזה גבעות של שלג חם ובין רגליה מעיין רטוב מסתובב כנהר ולגבר השדות ועץ הפרי. נאנח הזקן, סובב ראשו -איש צעיר, אמרתי רד אל האדמה, לא ביקשתי שתסביר לי מה ההבדל בין אדמה לאדמה. -לא נעים דיבר הזקן, אבל לא לכלום אמר דבריו, החלטתי לשתוק, ולחשוב מעט. הוא התיישב על סלע ושתק, אני התכופפתי ותפסתי חתיכת אדמה יבשה ביד, אמרתי -לא אדע הרבה על טיב האדם, כמו שנראה שרצית שאומר, אבל אומר דבר אחד בוודאות, אהבתי אישה, וגיליתי הבדל אחד. כשביקשתי לרעות בעמקיה אני כיורד במורד הר, הולך ויורד, מאבד את הצאן, מתגלגל ומתגלגל לתוך המעיין, מתגלגל ומתגלגל כלפי מעלה וכלפי מטה באותו הזמן, עולה לשמיים ומתרסק באדמה, וכשנגעתי בענן, נהייתי כאבן הנופלת לתוך המעיין, משמיים לארץ, מקיץ בתחתית משכחת המרום. וזה אני, ואהובתי, לא הבנתי מעולם, נסתרות דרכיה, כשטה על נהר בין העננים, נהר מפותל מתפתל, נהר שמתחיל ככדור שלג מתגלגל,  מתחזק וגדל ככל שהוא יורד, ולא נפסק עד שיעצר הכדור, שיעצר להתגלגל במורד העמק, במורד הנהר. ואני אומר איש זקן, אני הרועה המתגלגל והיא הנהר המתפתל וכאן ההבדל. -בזמן שדיברתי נעלם הזקן, נשארתי לבד עם עדר העזים, ואני רואה למעלה עננים לבנים גדולים עפים רכים ואני רגלי כבדות באדמה. אני רועה. הזקן הלך, הלך רחוק, כנראה.

הנך יפה, עינייך יונים

כמו
            ענף נסחף שנים בין ים לים,
            רוח מנשבת, מלטפת, רומזת;
                        ענן לילה אפל ודק.

כמו
            ציפור קטנה בין העלים,
            שמש אי-שם בין צמרות עצים,
            רקפות משקיפות בין חרכי סלעים,
            כד חרסינה על אדמה עתיקה,
            דחליל עייף על גינה צעירה.

            כך אני בשתיקתי אליך;
            הנך יפה, עינייך יונים,
            אייכה הם, ראשי במרומים.

לא ציפור

הולכת גברת על חבל דק:

תחתיה תהום, מעליה שמיים.

שואלת גברת בקולה השקט:

-איך מגיעים לשמיים

בלי לקפוץ לתהום.

מסתכלת למטה, ממשיכה ללכת,

לאט בזהירות או מהר בפזיזות.

            הולכים מלפניה-

רבי, טולסטוי וילדה מאוהבת,

נותנים תשובה

טובה

אך לא מספקת.

ומאוד מקוממת.

לסופיה [גברת סטייסי]/פ. ב. שלי

מאנגלית דורון דונין

I

הנך יפה, ומעטות היפות
   מעלמות החן של נאות המדבר;
חול עוטף אדמה ערומה –
   כאברי גופך הרכים, אשר בתנועתם
לנצח זזים, נסחפים ובוהקים
כמו החיים שמתוכם רוקדים.

II

עמוקות עינייך, זוג פלנטות,
   מביטות בתבונה אל תוך השיגעון
עם אש רכה ותמימה, – הרוחות שאותה מלבות
   הן אותן כוונות של שלווה נדיבה
אשר, כמו צפריר על נחשול,
הופכות נשמתך לכרית מנוחה.

III

אם כל פרצוף שבו תתקלי,
     עיניו יצמחו חיוורות מעונג,
אם הנפש הרכה מתמוטטת
    כשבאוויר מתעופף צליל קולך,
תדעי לבטח, כשאת מדברת
מכל החלשים, ליבי החלש ביותר.

IV

כמו טל תחת רוח בוקר,
   כמו הים שהתעורר מהוריקן,
כמו ציפורים בעת זעקת הברק,
   כמו כל הדומם שנרעד גם כן,
כמו אחד שחש רוח בלתי נראית
כך ליבי כשאת אליו קרובה.

סונטה 18 – שקספיר

מאנגלית דורון דונין

עלי להשוותך ליום קיצי?
הנך יפה יותר ואמינה יותר:
רוחות עזות מטלטלות את ניצני פרחי אביב,
וקיץ ישכון פה על הארץ זמן קצר, קצר מדי;
לעיתים תחזק השמש ותשרוף מהמרומים;
ולעיתים תכופות תאבד חמה את גוון הזוהב;
וכל יופי מיופיו בזמנו חדל,
מתוצאות גורל או דרך טבע;
אבל קיצך נצחי ולא יפוג,
לא יאבד מאור יופייך,
לא ישקע באפלת המוות,
וזאת כשבשורות הנצח עם הזמן את תצמחי:
            כל עוד ינשום הגבר ותראה העין,
            כל עוד חי השיר ואת דרכו- יש מאין.