לדריה

29.12.2020 הגעתי לצפון, ואת בירושלים.ראיתי את אמא שלי יוצאת מהאוטואל תוך הרוח. והעצים מסביבה משתגעים.נזכרתי בך, בבוקר שישי, החיוך שלךהיה נזיל, 'אתם שותים קפה?' שמעתי על גברשכרת לעצמו את נקודת החןאחרי שאמרת 'לא'. הוא נשער עםלחי מדממת. לא נקרשת, נהר של דםזולג כדמעות במורד הגוף העירום. אבל אני לא כזה.אני בצפון, או ברחוב,מסתכל עליך ולא … המשך קריאת הפוסט לדריה

שנים לתיבה ואחד למבול

22.12.2020, ירושלים היא הלכה דרךהבאר, דרך המטבח,פתחה את הדלתשל המחסן האחורי.כל הטבחים מעשניםורק הוא עומדשותה בירה קטנה.היא ממשיכה ללכת,יוצאת מהשער, הואאחריה. הם נכנסיםלמכונית. נוסעיםמחוץ לעיר, מחוץלפנסי הרחוב. אנילא ראיתי אותםגם אז. אני יושבומסתכל על הדלתשממנה התחילהלצאת. אני חולץסנדלים והולך לישון.שנים לתיבהואחד למבול.

אל תירא

ירושלים, סתיו. אל תיראאנילא אלה,יש לי עיניים,אני לא בשמיים. אבל דרכךאנישוכח שקריםנזכר בחיים. לא דרכי.אתהלא רואה,רק מצפה. אז למהאתכולך בראשי,כולך בגופי. זו לאאני,זה קולך-צליל זכרונך. אז למהאניכל-כך טיפשכל-כך עיקש. לא ולאאתהפשוט לאציפור פה. תמיד אליךאניחוזר פה,נתקע פה. זו לאאני.יש לי עינייםאני לא בשמיים. אז מיאתבכלל, מיאת, דברי. אני לאמישאתה מבקש,שאתה מחפש. אז מהאתעושה פה,לכי מפה. … המשך קריאת הפוסט אל תירא

יש דברים

יש דברים שעליהם לא פחדתי מעולם,וכזו לדוגמא:               אני עומד במרום-גג-בניין              משליך פיסת נייר, ואני יודע:              היא לא תיפול כאבן כבדה,              היא תִּדְאֶה ותתלטף באדמה.              גם בסערה, גם בשתיקה,              אני אדע: פיסת נייר              לא יכולה.               היא מתרחקת ממני              שמוטה ורפויה. הֱיֵה שלום. אני אומר              בלב צפוף כיהלום.              יבוא היום              שתראה תהום              אבל              לא כמוני,              … המשך קריאת הפוסט יש דברים

אהבה אחרת

עיבוד לשיר 'אהבה אחרת' של דוד אבידן את ממש כאן – אני כמעט שומעאיזה צבע עוטף לך את לובן העין.המאוורר שלך נשף, נשף, נשףעד שהתייבשו דמעות היין. את כאן כמו האור הזה,כמו היד שלי, כמו שפתיים,כמו אבני הסכר בחזה,כמו החושך בשמיים. את כאן כמו הזמן עצמוולא הזה שבתוכו את נאבדת,אלא האחד שנזל הישר מפה,מהחיבוק שבו … המשך קריאת הפוסט אהבה אחרת

אני כמה לחוש איזו עלמה/לאונרד כהן

מאנגלית דורון דונין אני כמה לחוש איזו עלמהמאחר ואהבתי שלי רחוקה,ומחר היא לא תבואוהיום כבר מאוחר. אין עור כזה מושלםכמו על עצמות אהובתי,אך זה רחוק כחלוםבעודי כולי רק לבדי: כאילו הייתה אגדה מופלאהבשורשי מושבה רחוקה וקטנה,שאותה תרו כל הנוודיםושיננו כל המשוררים. די, איני יכול ללכתלאהבה, האחת, העמוקהאו לישון סמוך מדילאהבה אחרת שאותי מטריפה. אבל אני … המשך קריאת הפוסט אני כמה לחוש איזו עלמה/לאונרד כהן

מחזה קצר – המתוודה בשאלה

מוטו: מילותי כבדות על לשוני והן נוזלות מפה רפוי, גופי שמוט, חלל ריק- ספינה טרופה. אישה ערומה. פרולוג [כנסייה גבוהה בלב עיר חמה] גבר                       סליחה נזיר                      כן גבר                      איפה המקום הזה שמתוודים בו? נזיר                      סליחה? גבר                      אתה יודע, החדר הקטן עם הכומר בצד השני נזיר                      אתה נוצרי? גבר                      לא, … המשך קריאת הפוסט מחזה קצר – המתוודה בשאלה

אלה

ובכן, ככה נולדנו הדברים: בקצב אחיד ומאוד משונה, עלמה אדומה עם נקודה מעל השפה. שערה שחור, ראשה מוארך, ישבנה יציב ושדיה שקטים. היא לא פוסחת על אף עין.               ראיתי אותה מהלכת בשולי הבאר;               אוספת כיסאות, אוספת מחשבות.               ראיתי אותה זועקת תחת המזרקה,               אולי משכיחה, אולי מזכירה. שמעתי את קולה, עמוק וצלול: … המשך קריאת הפוסט אלה

סונטה ד (שבורה)

ראי, דבר פשוט, אני. ראשך עדין עטור בסתיו, על גג בניין, על גג כוכב, כוכב נופל, שמעי עכשיו. ראי, דבר פשוט, אני. לחשי, שתקי, נדם עולם. וחוט נמתח, ורק אותך. שנייה, אחת, ראי- אילן. ומה ראית, עלמה יפה, ומה קיווית, אישה שקועה, ומה עכשיו; עכשיו אתה. אתה, אתה. יפה שרפה, יפה אישה. שמעי תרועה, ראו … המשך קריאת הפוסט סונטה ד (שבורה)

מחזה קצר – רגעים ספורים

מחזה קצר בשלוש מערכות הנפשות: גבריאל                הבן, עלם צעיר אלה                     האמא, אישה מבוגרת שנגלה עליה שהייתה יפה בעברה מיכאל                האבא, משורר אהרון                  חברו הטוב של מיכאל, דתי סופי                     עלמה יפיפייה רוסי זקן מיקום                 נחלאות, ירושלים. מערכה I תמונה א:  [אמא ובן על יושבים בגן קטן, שעת שקיעה] אלה                     יכולתי לשמוע … המשך קריאת הפוסט מחזה קצר – רגעים ספורים